<h1>תוספות רבינו שמשון ב"ר אברהם משאנץ הנוספות</h1>
<h2>דף ז:</h2>
מצורע שחל שמיני שלו בערב הפסח וראה קרי בו ביום. פי'[רש] רש"י דווקא וראה קרי, אבל טמא מת הוא עצמו נמי יכול ליכנס בעזרה, כדאמ'[רינן] במס'[כת] סוטה [כ' ע"ב] ויקח [שמות י"ג] משה את עצמות יוסף עמו, עמו במחיצתו. וקשי'[א] לר'[בי] מיהא דאמרינן במשניות בריש (מסכת) [סדר] טהרות [כלים פ"א מ"ח] החיל מקודש ממנו שאין טמא מתים נכנסים לשם, (עזרה) [עזרת] נשים מקודשת ממנו שאין טבול יום נכנסין לשם, (היכל) [עזרת ישראל] מקודש ממנו שאין מחוסר כיפורים נכנסין לשם, אלמ'[א] דטמא מתים אסור ליכנס בחיל, וכל שכן (בעזרה) [בעזרת] נשים, וי"ל דמדרבנן הוא דאסור, מדאורייתא מותר, ורש"י אזיל לטעמיה דמפ'[רש] דתנא קמ'[א] פליג אדר'[בי] יוחנן ואית ליה דאית ביה עשה מדאורייתא מיהא, א"נ כמו שאפרש. לכך נר'[אה] דלאו דווקא נקט וראה קרי, דהוא הדין טמא מת [אסור] מדרבנן, והא דנקט ראה קרי, לרבותא נקטיה, דאפילו טבול יום דקרי שהוא דאורייתא משולח חוץ לב' מחנות נדחה מפני הפסח. וא"ת והאמרינן במס'[כת] סוטה [שם] הוציאוה הוציאוה שלא תטמית העזרה, ופריך למימרא דטמא מת אסור במחנה לוייה, והכת'[יב] ויקח משה את עצמות יוסף עמו, עמו במחיצתו, ומשני חיישינן שמא תיפרס נידה, ואמאי לא משני דמדרבנן מטמא, ומשום הכי קאמ'[ר] הוציאוה, ואו'[מר] ר"ת דכי אמרינן דטמא מת אסור ליכנס בתוך העזרה מדרבנן, היינו היכא שניטמאת בחוץ כל עזרה אבל היכא שניטמאת בעזרה אינו צריך להוציא'[וה] חוץ לעזרה. ויש לר"ת ראייה מיהא דאמרינן במס'[כת] תמיד פ"ק [כ"ה ע"ב] אירע קירי באחד מהם יוצא וילך במסיבה [תחת] הבירה והנירות דולקות מיכן ומיכן עד שמגיע לבית הטבילה, ומדורה היתה שם ובית הכסא של כבוד, וזה היה כבודו, מצאו נעול בידוע שיש שם אדם, ירד וטבל ועלה וניתחמם כנגד המדורה כו'. פירוש, בית הכבוד היתה שם, משום דאמרינן בעלמ'[א] [חולין כ"ד ע"ב] [בעל קרי שטבל] ולא הטיל מים לא עשה ולא כלום, לפי [שנש]אר באמה מן הקרי. וא"ת וליעבדו גומא [וישתין שם], וי"ל משום הכי היה שם בית הכבוד [כדי שי]שב עליה בשעה שישתין, דאמרינן בגמ'[רא] [ברכות מ' ע"א] [דאין מי רגלים] כלים אלא בישיבה, מפני שהניצוצות [ניתזין, וחושש שיהא] נראה ככרות שפכה אינו משתין כל [צרכו. מיהא] קתני התם דהולך ויושב אצל אח[יו הכהנים] (במדורה) [במדורת] בית המוקד, ומדורת [בית] המוקד [היה] חציו בקודש וחציו בחול [מדות פ"א מ"ו], וכל שכן ש[הוא מותר ב]שאר בעזרת נשים שכולה בחול, אלמ'[א] כיון שהטומאה בא לו לשם אינו צריך ליצא לחוץ, וכן משמ'[ע] בסנהדרין בפ'[רק] אילו (הנחנקים) [הנשרפין] [פ"א ע"ב] כהן ששימש בטומאה אין אחיו הכהנים מביאים אותו לבית דין אלא פירחי כהונה מוציאין אותו חוץ לעזרה ופוצעין את מוחו בגיזרין, דווקא חוץ לעזרה היו מוציאין אותו והורגין אותו (בעזרה) [בעזרת] נשים, אלמ'[א] כיון שהטומאה בא לו שם אין צריך להוציאו משם. ואו"ר דאין חילוק בין היכא שהטומאה בא לו בפנים לבין היכא שבאה לו לחוץ, דבכל עיניין אין טבול יום מותר (בעזרה) [בעזרת] נשים, והא דתמיד לא קשי'[א] מידי, שמדורת בית המוקד הרי היא מן הצדדין לצד צפון ואין דרך ליכנס בעזרה דרך שם, ולא ניתקדש כל כך שלא יכנס שם טבול יום, אבל עזרת נשים שדרך שם כל העולם נכנסין בעזרה, שם החמירו יותר, וההיא דסנהדרי'[ם] לא קשי'[א] מידי, דמה שהיו מוציאין אותו חוץ דלעזרה, היינו חוץ מכל העזרות, והא דלא משני בסוטה דמשום טומאה דמת אמ'[רו] הוציאוה הוציאוה, או"ר דמתני'[תין] משמע בטומאה דאורייתא, מדקתני הוצי'[אוה] הוציאוה במהירות, ש"מ דאיכא טומאה דאוריית'[א], דאי ליכא אלא טומאה דרבנן, א"כ אמאי ממהרין אותה כל כך להוציא, היה להם להוציא אותה בנחת, שאם טהורה היא חיה, ואם מיתה אין כאן טומאה כי אם מדרבנן, ושמא לא (יהי) [תהי] מיתה עד שיהיה לחוץ. אבל קשיא לפי מה שפי'[רש] הר"י דבית המוקד היו נכנסין שם טבולי יום, א"כ ליכנס מצורע שראה קרי ב[שמיני] שלו דרך בית המוקד, ובית המוק'[ד] חצייה בקודש וליתן ידיו לבהונות לאותו חצייה שהיא מקודשת, בשלמ'[א] לפי'[רוש] ריב"א לא קשי'[א] מידי, דמפ'[רש] לעיל [פסחים פ"ה ע"ב] דקתני מפני מה לא קדשו שער ניקנור, מפני שמצורעין מכניסין ידם לבהונות דרך שם, וקשי'[א] לרבינו יב"א ליקדשו שער ניקנור ויהיו מצורעים לחוץ ויתנו ידיו לשער ניקנור שהיא מקודשת, ומשני דאפילו ניתקדשו שער ניקנור אין זה שער לפני יי' אלא אם מכניסן לתוך העזרה ממש, הכי נמי בית המוקד אעפ"י שניתקדשה חצייה, אין זה לפני יי', אבל לפי'[רוש] ר"ת דמפרש דמשום הכי לא ניתקדשו שער ניקנור מפני שהיו נכנסין שם מצורעים בי[מות הגשמים], אבל אם ניתקדשה, לפני יי' קרינא ביה, א"כ קשי'[א] נמי אמאי לא היו נכנסין מצורעים [דרך מדורת בית] המוקד וליכנסו ידיו בחציו [ה]מקודשת, דאע"ג שהיא לצד צפון, איכא מן דאמ'[ר] במס'[כת זבחים]... לא נפסקה ושוחטין נמי שם קודשי קדשים... מדרבנן, ואו'[מר] ריב"א דשחט דרך גגין ועליות שלא נתקדשו... אה שוחט מן הצד דרך בית המוקד שטמאי מתים ואפילו טבולי יום אין נכנסין לשם.
ואמ'[ר] ר'[בי] יוחנן אפילו עשה אין בו. [פירש בקונטרס דרבי יוחנן פליג] אתנא קמ'[א] דברייתא, דתנא קמא דברייתא אית [ליה] דעשה איכא מדאורייתא, ור'[בי] יוחנן סבר דאין [בו עשה מדאורייתא אלא] מדרבנן. וא"נ, חדא, דא"כ הוה ליה למימר ר'[בי] יוחנן או'[מר], ועוד דהלא ר'[בי] יוחנן אינו תנא, וה[איך חולק אתנא דברייתא], דאם איתא דר'[בי] יוחנן היה תנא, א"כ בפ"ק דכת'[ובות] [ח' ע"א] דפריך מהברייתא לר'[בי] יוחנן דאמ'[ר] חתנים מ[ן המניין ואין] אבילים מן המניין, לישני ליה [רבי יוחנן] תנא הוא ופליג, כי היכי דמשני התם לרב רב תנ[א הוא ופליג. ואי]ן זה קשיא, דתרי ר'[בי] יוחנן היו, אחד ר[בי] יוחנן דמיירי בברייתא כדאמרינן בנזיר [ס"ה ע"ב] [וכמה שיעור תפי]סת הקבר, ר'[בי] יוחנן א'[מר] שלש[ה ימים], וכן נמי אמרינן לק'[מן] בערבי פסחים בתחילתו [פסחים ק"ד ע"א] תנאי היא, דאמ'[ר] ר'[בי] יוחנן בנן של קדושים אומר אחת ונהגו העם לומר של'[ש], אלמא דמיירי בברייתא. מיהו א"נ לפר'[ש] דר'[בי] יוחנן פליג אתנא קמא דברייתא, דאם כן, פליג תנא קמ'[א] דברייתא אההיא דתמיד [כ"ה ע"ב] דטבול יום אינו יוצא ממחנה לוייה, אלמ'[א] לאו מדאורייתא היא, וכן נמי משמ'[ע] במשניות [כלים פ"א מ"ח] כדקתני החיל מקודש היימינו שאין טמאי מתים נכנסים לשם, (עזרה) [עזרת] נשים מקודשת היימינו שאין טבול יום נכנס לשם, אבל בחיל משמ'[ע] שטבול יום נכנס לשם, אלמ'[א] דבמחנה לוייה נכנס טבול יום, שהרי מהר הבית עד שער ניקנור הוי מחנה לוייה, כדאמרינן במשניות [זבחים קט"ז ע"ב] מחנה לווייה, עד שער ניקנור הוי מחנה לווייה, ואיכא למימר דר'[בי] יוחנן אמורא הוא ופליג אברייתא, דסבר ליה כהני משניות דסברי דטבול יום אינו אסור במחנה לווייה כי אם מדרבנן, ופליגי בין הברייתא למשנה. ועוד י"ל דאיכא תנאי דפליגי בפ"ב דזבחים [י"ז ע"א] במחוסר כיפורים של זב, אי כזב דמי או לא, הכי נמי הוי מחוסר כפורים של מצורע דהוי כזב, ופליגי בהא, דתנא קמא סבר דאיכא עשה מן התורה, דמחוסר כיפורים של מצורע כמצורע דמי, ור'[בי] יוחנן סבר דמדאורייתא דאין בו עשה, דמחוסר כיפורים של מצורע לאו כמצורע דמי. וא"נ להרב ר'[בי] חיים, דהא דאמרינן התם דפליגי במחוסר כיפורי'[ם] של זב אי כזב דמי, היינו לגבי שאם עבד חילל, דטמא הוא אבל לגבי לטמייה ב' מחנות, דברי הכל לאו כזב דמי, והכי נמי בפ'[רק] ד' מחוסרי כפרה [כריתות י' ע"א] קאמ'[ר] נמי התם דפליגי במחוסר כיפורים דזב אי כזב דמי או לא, וקא פליגי גבי פסח הבא בטומאה דזבין ויולדות אין אוכלות בפסח ראשון, ואפילו טבול יום דזב למאן דאמ'[ר] כזב דמי, אבל לגבי טמויי ב' מחנות לא. וא"ת והאמרינן במס'[כת] נזיר פ'[רק] ג' מינין [מ"ה ע"א], לאו גבי פסול עבודה, אלא אמ'[ר] אביי טבול יום של זב כזב דמי, ואפילו הכי כיון דמחוסר כפרה, לא עייל, אלמ'[א] דאפילו לגבי טמויי מחנות אמרינן התם כזב דמי, ובפ'[רק] ב' דזבחים [י"ז ע"ב] אמרינן דכולי עלמ'[א] סברי מחוסר כיפורים של זב לאו כזב דמי. ואו"ר דוודאי היכא דאיכא תרתי, דהוי טבול יום ומחוסר כפרה הרי הוא כזב לגמרי אבל מחוסר כפרה ואינו טבול יום אמרינן בזבחים דלאו כזב דמי. וא"ת והרי טבול יום דמצורע דאמרינן הכא דאינו כזב, שאינו אסור כי אם מדרבנן, וי"ל דהכא אינן טבולי יום מטומאת מצורע אלא מטומאת בעל קרי, ולכך אינו כמצורע אבל מחוסרי כיפורים של זב וטבול יום הוא של זב, הרי הוא כזב גמור, [וכן גבי יולד]ת. ועוד קשי'[א] אי אמרינן דפלוגת'[א] דזבחים פ"ב דמחוסר כיפורים של זב כזב דמי או לא הוי לגבי טמויי מחנות, קשיא דרבא אדרבא, דבמס'[כת] כריתות פ'[רק] ב' [י' ע"א] אמרינן אמ'[ר] רבא מחוסרי כפרה של זב הוא כזב, והכא סבר לה רב'[א] דאמר לא היעמידו דבריהם במקום כרת, כרבי יוחנן דאמר דאפילו עשה אין בו, דלפי זה יוצא דמחוסר כפרה של מצורע לאו כמצורע דמי. ו[מה דפירש ר]ש"י בזבחים דמחוסר כפרה של זב כזב דמי היינו לגבי האי דהוי אב הטומאה כזב לקדשים [למנות בו רא]שון ושיני, אינו נראה, דא"כ קשי'[א] הא דאמרינן בשילהי מסכת נידה [ע"א ע"ב] אף בטמא מת לקדשים... קא סבר חולין שנעשו על טהרת הקודש כקודש דמי, מני כאבא שאול דתניא [אבא] שאול] אמ'[ר] טבול [יום] תחילה לקודש לטמא שנים ולפסול אחד, ואמאי לא אמר דאתיא כמאן דאמ'[ר] מחוסרי כפרה של זב כזב דמי לטמא שתים ולפסול אחד, אלא ודאי כמו שפירשתי.
